האם מותר לנו בכלל לדבר ולחשוב על אושר

נשלח כניוזלטר בספטמבר 2024. הטקסט כאן כפי שנשלח אז.

חזרה מסויימת לשגרה, אחרי הקיץ. אבל עם מלחמה בעיצומה וחדשות קשות שמגיעות במפתיע. אבל אנחנו חיים.

עם כל מה שקורה עכשיו - אפשר להעז ולדבר על אושר?

נראה שהעולם שמסביב מקשה עלינו מאי פעם. מלחמה שיכולה להתלקח, האקלים עם קיץ שאי אפשר לנשום בו בישראל או תנועה בין גלי חום וימים חורפיים באנגליה.

ואל הלחץ הרגיל של החיים מצטרפות חדשות רעות על החטופים ואירועי המלחמה.

לפעמים זה גורם לנו לתהות - רגע, מותר לנו בכלל לחפש או לדבר על אושר במצב כזה?

התשובה הפשוטה היא כן, מותר לנו לדבר ובטח לחפש אושר.

אבל - התשובה יותר מסובכת מזה.

“מותר” לנו גם לא להיות מאושרים. מותר לנו להיות בעצב, בלחץ, בחרדה שהפכה להיות בת לוויה שלנו מאז אירועי אוקטובר.

אבל אי אפשר גם לחיות בלי להניח לעצמנו, או אפילו להזמין אל החיים שלנו באופן אקטיבי, את הרגעים הקטנים של האושר.

כי אחרת, החיים לא יהיו שווים הרבה.

אני כותבת להזכיר לכולנו, וגם לעצמי, שלהיות בחרדה או בחשש - בין אם זה מתחושות קשות בעבודה, סביב האירועים הבטחוניים שסובבים אותנו, התפתחות הלחימה או כל דבר אחר שמטריד אותנו בחיים האישיים.

כל אלו קשורים לכך שלדברים האלו יש בעיננו ערך.

אנחנו דואגים למה ולמי שחשוב לנו. וזה קשור לאהבה, ואיכפתיות, ורצון שיהיה טוב.

אחרת לא היינו דואגים ודואגות.

הדאגה גם פה כי היא מזכירה לנו להמשיך לחיות.

לעשות תוכניות ולתכנן קדימה.

לגדל ילדים ולצפות לנחת מהם, להיות או לחפש זוגיות שיש בה אהבה, לתכנן מסלול קריירה שמביא לנו סיפוק, ואפילו “סתם” (זה ממש לא סתם) להנות מתרבות, אומנות, טיולים בטבע מסביבנו או בריזה וכוס שתייה קרה אחר הצהריים.

בין אושר ובין ערך עצמי יש קשר.

אושר אמיתי כרוך בהכרה בערך העצמי שלנו .

במציאת הכוח לחיות את חיינו בדרך שמשקפת את האמת הפנימית שלנו.

זה יכול להישמע מפחיד.

להיות ממש עצמנו כמו שאנחנו רוצים.

אבל זה גם יכול להיות משחרר ומסקרן.

לחלק מאיתנו, למצוא את מי שאנחנו זו בכלל משימה בפני עצמה. לפעמים בפגישות בקליניקה אני שואלת את השאלה הזו, ומגלה שמולי שותקים.

ושותקים.

כי צריך לחשוב, או להתרגש. לתת מקום לעצמנו יכול להיות מרגש.

יש מי שאף פעם לא עלתה השאלה הזו בתוך הלב פנימה, ויש מי שעם השנים השתנה או השתנתה, ועכשיו צריך לגלות מחדש.

מה עושה אותנו מאושרים?

כמה דרכים שיכולות לעזור לגלות מי אנחנו:

לעשות רשימה של דברים שאנחנו באמת אוהבים

להיות עם אנשים שמבינים אותנו

ללמוד להקשיב לעצמנו ולא רק למה שאחרים אומרים

לנסות דברים חדשים ולא לפחד להיכשל

כן, גם בתקופות האלו.

וחשוב לזכור - זה בסדר אם לפעמים קשה. קשה כי הזמנים קשים, או קשה כי לנו קשה מבפנים.

זה בסדר להרגיש עצוב או מבולבל. כולנו מרגישים ככה לפעמים.

ויקטור פרנקל, ניצול שואה ופסיכיאטר, כתב: “כאשר איננו יכולים לשנות מצב - אנחנו נקראים לשנות את עצמנו.”

בתוך התהומות הכי אפלים, ההסתכלות פנימה והעבודה הפנימית יכולים לתת דרך לחיות.

הרבה מהכתיבה שלו בספר “האדם מחפש משמעות” רלוונטית מאד לימינו וזו קריאה מומלצת אם בא לך להעמיק.

אז בואו נהיה קצת יותר רכים עם עצמנו. בואו נזכור שמגיע לנו להיות מאושרים, גם אם העולם לפעמים משוגע. ושאנחנו לא לבד בזה.

עבורי, מתוך היכרות עם עצמי, חלק ממה שעושה לי טוב הוא גם יצירה ולמידה. בתקופה האחרונה דווקא בימים קשים, מצאתי את עצמי יוצרת באמצעות AI (אינטליגנציה מלאכותית, שיודעת להיות אומנותית). זו התמונה שיצרתי כשדיברתי עם הרובוטית על אושר. קצת נאיבי, צבעוני, עם הרבה חזרה אל הילדות. לא מושלם, אבל עשה לי הרגשה קצת יותר טובה בלב. אני מקווה שגם לך, מגיעה ההרגשה הזו, אל מעבר למסך.

שולחת את הניוזלטר הזה בתקווה שהקריאה שלו תהיה מלווה בבשורות טובות,

וכמו תמיד בתקווה שהחטופים והמפונים ישובו בשלום לביתם.

שני